״אני לא יודעת אם הוא מקבל את הטיפול שהוא צריך. אני כל הזמן חושבת עליו, רק רוצה שהבן שלי יחזור אליי"

מנאל, אימו של הישאם

״אני לא אפסיק לספור את הימים עד שנשיב את תמיר לקבורה. תמיר נרצח והוא שם, תם ולא נשלם״.

יעל, אימו של תמיר

"רואה אותך כל רגע מיומי/ קשורים באישונינו/ מביטה בך כל רגע בשנתי/ חזקה אהבתנו/ שומעת שיר שעדיין לא נכתב/ מתגלגל אליך/ אותו אתה שומע, מאזין למילותיו/ השיר שעדיין לא נכתב/ הוא באוזניך״

ציפי אהל, סבתא של אלון

״קשה למצוא מילים, אני פשוט רוצה את הבן שלי בבית. זאת התפילה שלי וזאת התקווה שלי"

מירי בן עמי, אימו של יוסף

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״לאבינתן היו הזדמנויות לברוח, אבל הוא בחר לא לנטוש. להגן, להיות נאמן, כי הוא כזה״

דיצה אור, אימו של אבינתן

״הילדים שבורים. דרור היה איש משמעותי ביותר במשפחה שלנו, אדם שאין לו אפילו אויב אחד. מי שרצח אותו לא הכיר אותו״

דנה אור, אחות

״אני חי בטראומה שלא נגמרת, אובדן של כל מה שבניתי בעמל רב״

מישל אילוז, אביו של גיא

״אין דת שאומרת 'תיקח אנשים ואזרחים, תיקח חיים'. אין דבר כזה להרוג. אין דת שאומרת את זה״

סאלם אלאטרש, אחיו

״אני רוצה את אח שלי בחזרה, אני מוכן לוותר על הכול אם יחזירו אותו״

דני אלגרט, אליו של איציק

״אנחנו בקשר עם משפחתו של עידן. המלחמה בעזה תוכל להסתיים מחר, והסבל של תושבי עזה יסתיים,אם חמאס יסכים לשחרר את החטופים״

הבית הלבן

״חיים שלמים שנבנו במשך 12 שנה נמחקו בכמה שעות. החיים לא יחזרו להיות מה שהיו, אין לי מושג איך הם ייראו״

דני אנגל, אחיו של רונן

"הכי נורא כאמא זה לראות את הבן שלך חסר אונים, פצוע ומתחנן על חייו, ואין לך איך לעזור לו"

ענת, אימו של מתן

"הגופה שלך אולי בעזה אבל הנשמה שלך כאן. אתה נח מתחת לאדמה שהייתה לך לבית, אדמת ניר עוז"

רווי פלג, חברה טובה של אביב

"הוא היה יכול לברוח והחליט להישאר, לפנות אנשים ולטפל בפצועים. הוא הבטיח לי שהוא יחזור הביתה"

רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה

״לולי, אתה גיבור, כמו באטמן שאתה כל כך אוהב. המשאלה שלי היא שתזכה לשנה הבאה, שנחבק אותך כבר״

עופרי ביבס-לוי, דודה של אריאל

״מי לוקח תינוק כבן ערובה? הם לא חיילים, איפה בעולם זה הדבר הנכון לעשות?״

מעיין, אימן של דפנה ואלה ששוחררו משבי חמאס

״אנחנו חוששים בכל דקה, כי בכל דקה עלול לקרות להם משהו. איך הם שורדים, מה מצבם, מי נמצא איתם? אי-אפשר לתאר את התחושה הזאת"

עופרי, אחות של ירדן

"גם ברגע המפחיד ביותר, מוקפת במחבלים, הגנת על אריאל וכפיר בגופך. אני בטוחה שאת עדיין שומרת עליהם. שירי, איך אפשר להיות אמא בשבי?"

עופרי ביבס-לוי, גיסתה של שירי

״חטפו אותי מהבית בפיג'מה, את אוהד בבוקסר וחולצה. אני מנסה להשתקם ולא מצליחה. אישי היקר עדיין בעזה״

רז בן עמי

"אגם היא ילדה של משמעות. לפעמים לוקח לאדם חיים שלמים להגיע לידיעה הזאת, אבל מגיל צעיר היא הרגישה שיש לה שליחות בעולם, ייעוד"

מירב ברגר

״אוריאל היה אדם שמח, אהוב על כל מי שהיה לידו, נזכור את החיוך שלו, את אהבת האדם שבו״

משפחתו של אוריאל

״המחשבה שהוא היה כה קרוב אלינו שוברת את הלב. הוא היה אמור לשרוד את זה. דמיינו אותו חוזר"

מירב ברקאי, דודתו של סהר

״הידיעה שהם בנפרד קשה מאוד, הפרידו ביניהם לראשונה בחיים. אין לנו דרך לדעת באיזה מצב נפשי ופיזי הם נמצאים. רק לדמיין, והדמיון מפחיד״

מכבית מאייר, דודה

״הכי גרוע זה שפגשו כל אחד מהם לחוד. הידיעה שהם בנפרד מאוד קשה. הם צמד לא נפרד והפרידו ביניהם בפעם הראשונה בחיים״

מכבית מאייר, דודה

״עבר הרבה זמן מאז ששמענו ממנו, זה כל כך קשה. אם הוא יכול לראות את זה אני מבקש ממנו שישמור על עצמו, ושיידע שיום אחד אנחנו ניפגש״

באסו דב, בן דוד

״אם היו שואלים אותך, היית אומר שהיית עושה את זה שוב עוד מיליון פעם, כי אתה לוחם אמיתי״

שירה, אחותו של רן

״היינו נעצרים ומדברים. היום אף אחד לא עוצר אותי, וזה עצוב. מפריע שאנחנו לא יודעים מה קרה לאנשים, איך הם מתו״

צחי גד, חבר ושכן

״הייתה להדר תפיסה ערכית ברורה ונחרצת,לאורה אנחנו פועלים עד היום. אנחנו יודעים בקלות מה לעשות, כי אנחנו מדברים איתו״

שמחה גולדין, אבא

״גיא שלי צריך לחזור אליי, אני לא רואה שום אפשרות אחרת. אני לא שלמה בלעדיו״

מירב דלאל, אמא

״אני מדברת עם אביתר ומחזקת אותו. הוא נכנס לשם על הרגליים, והוא ייצא על הרגליים. אין אפשרות אחרת"

גליה, אמא

"ראינו את עוז יוצא בחיים מהטנק. דמיינו אותו יושב במנהרות ומפנטז על הגיטרה שלו. לא העלינו על דעתנו שיהיה סוף אחר"

מירב, אמא

״אני במלחמה על השבתו של שגיא, אהבת חיי מגיל 14 ואב בנותיי. אני במלחמה על הנפש של הבנות שלי, מלחמה קשה שיום-יום אני נאבקת בה, על תקווה לשובו של אבא״

אביטל דקל חן, אשתו

״איתן הוא ילד שכולם אוהבים. כולם רוצים להיות בקרבתו. הוא והאחים שלו מתנהלים כמו גוש אחד, ככה גידלתי אותם, והם הגאווה שלי. תמיד האחד בשביל השני״

רותי, אמא

״אני מרגישה את החוסר של יאיר ושלו כל הזמן. חוסר הידיעה הוא נוראי. הנוכחות שלו בבית חסרה, החיבוק שלו״

רותי, אמא

״העיניים הטובות של ענבר לא עוזבות אותנו לרגע. אנחנו נלחמים שהיא לא תישכח״

חנה, דודתה של ענבר

״הלב שלנו שבור. לחשוב שמישהו פגע באחותי ובבעלה, אנשים כל כך שלווים ואוהבים, זה פשוט לא מוסרי״

אנדראה ויינשטיין, אחותה

״איבדתי בן משפחה יקר לב ואהוב בטרם עת, כמה שאתה חסר. מצפים להחזרתך לקבורה״

ליאת, בת משפחה

״יש רגעים שבא לי לצרוח, הבן שלי מוחזק פחות מ-100 ק"מ מהבית. זה חוסר אונים נוראי"

ניבה ונקרט, אמא

״אבא שלי נרצח בייסורי גוף ונפש, לא חנקו אותו ולא ירו בו - אבל הוא היה בלי תרופות ובלי אוכל״

בועז, בנו

״אנחנו מתפללים עבור ארבעת ילדיהם של ג׳ודי וחגי, שבעת נכדיהם ויקיריהם, ומתאבלים איתם על הבשורה הטרגית הזו״

נשיא ארה״ב, ג׳ו ביידן

"אני לא אומרת לילדים שיש סיכוי שאבא לא יחזור, אני חושבת שהם מבינים את זה לבד"

אלה, אשתו

״אסף ערכי וצנוע, קיבל החלטות אמיצות וקשות. הצליח לראות כל אחד ואחת מפקודיו ולא משנה מי הוא היה ומה דרגתו. אין מפקדים כאלו״

סגן-אלוף במיל' גלעד בלנק

״באותה שבת חיפשתי אותך, כבר לא ענית לי. לא ידעתי שברגעים האלה אתה מגן בגופך על המדינה שכה אהבת, ושילמת את המחיר הקשה מכל. לא ידעתי שלא אחבק אותך יותר״

חגית, אמא

״ראיתי בסרטון את הייאוש וחוסר התקווה בפניו. בן אהוב שלי, אני מבקשת ממך להמשיך להיות חזק. אל תאבד תקווה, אנחנו לא נפסיק עד שתהיה פה בבית״

ילנה, אמא

״ארבעה מחבלים כיוונו אלינו נשק והכריחו אותנו לצאת. אוהד ישב פצוע, אמר לנו שנלך איתם ושהוא אוהב אותנו״

בת שבע, אמא

״אבא, היית הכול בשבילי. נתת לי תקווה שאתה עוד חי. החזקת אותי ארבעה חודשים. אני מתגעגע כל כך, אתה לא מבין עד כמה"

יגיל, בנו

״במקום לעמוד תחת החופה בשמלה לבנה, אני לובשת שמלה צהובה ועומדת עם שלט - הארוס שלי חטוף בעזה"

זיו, בת זוג

״קיבלתי את המתנה הכי טובה בעולם, את נמרוד. החבר הכי טוב שלי לכל החיים, זה מה שאני מכירה, תמיד יחד. ועכשיו אני לבד"

רומי, אחותו התאומה

״גברים צעירים לא חזקים ועמידים יותר מאחרים לעמוד בתנאי שבי. הגעגוע חזק, עולמנו חרב עלינו״

רותם כלפון, גיסה

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״ליבנו עם משפחתו של ג'ושוע, שהגיע לישראל להתמחות בחקלאות לטובת קהילתו וארצו במסגרת סוכנות הסיוע הבינלאומית של ישראל, ונרצח באכזריות על ידי מחבלי חמאס״

השר אלי כהן

״הפחד הכי גדול שלי הוא שהוא ישכח. אנחנו רוצים שהוא ועינב יהיו נוכחים, אבל כשמדברים על אור הילד פורץ בבכי״

מיכאל לוי, אחיו הבכור

״אני יודע מה קרה לאבא, אני לא יודע איך. זה מטריף, אי הוודאות. יש לנו חור מאוד גדול. אף אחד לא מכין אותך לזה״

שחר, בנו היחיד

״לפני שנרדמתי הייתי אומרת לו שיחזיק מעמד, שיהיה חזק, שאני אוהבת, עוטפת, מנשקת ומחבקת אותו. בן רגע נגדע ענף של משפחה״

דינה, סבתא

"סבא שלי הוא הסבא-רבא היחיד שמוחזק בשבי בכל בעולם. לא ייאמן שאיש בן 84 נחטף ושבוי כל כך הרבה זמן״

דניאל ליפשיץ, נכד

״אנחנו בוחרים מדי יום להיות חזקים כי יש משפחה שצריך לדאוג לה, להיות חזקים בשביל איתן ובשביל עם ישראל. אנחנו חזקים ואנחנו ננצח״

צביקה מור, אבא

״רוני, הילדה שלנו בת השלוש, שואלת כל יום 'מתי אבא יחזור?'. היא תוהה אם הוא עדיין אבא שלה, ואם יש לו משפחה אחרת״

לישי, אשתו של עמרי

"אנשים לא יודעים שאברה חייכן, ביישן ומופנם. לא יודעים עד כמה הוא נפגע ממות אחיו, מה שגרם לו להיכנס לכל הבלבול הזה. מאז הוא מתמודד נפש, פצוע נפש״

גיל אליאס

"אולי סבא לא יודע שסבתא הצליחה לברוח ונשארה בחיים, או חושב שגם היא נחטפה, וזה מטריף אותו. הוא קודם כל דואג לאחרים ואז לעצמו״

נכדתו, יובל

״מה בער לך ללכת להאכיל את הסוסות? כל הקיבוץ אש ומחבלים, וצ'רצ'יל, במקום להישאר עם דפנה, אשתו הנכדה בממ"ד, הולך לאורווה. שם רצחו אותו, ליד הסוסות האהובות שלו. הוא פשוט לא היה מוכן שהן תישארנה רעבות״

גלעד שרון

"איך לדבר על הבן שלך, שבעבורו נלחמת יותר מ-14 חודשים, אוחז בתקווה שתראה אותו שוב, ואז יש דפיקה על הדלת - ואתה מבין שלא תראה אותו יותר?"

רונן, אבא

״תמיר הפך אותי לאמא, הוא הבכור שלי. ילד מדהים עם רצון לשנות משהו בעולם, ואני נעה בין גאווה לגעגוע ותסכול״

חירות, אמא

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״אבא נלקח מהבית על-ידי טרוריסטים בני 20 למנהרות חשוכות, לרעב ולהתעללות. שעה מהבור הבטוח בקריה, הוא בבור הכי מפחיד בעולם״

אילן, בתו

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״יונתן שלי, היכן אתה? אני לא יודעת כלום, אבל משוכנעת שכל מה שאנחנו עוברים ירכיב בסוף פאזל שיספר לנו את מה שאתה רצית, בדרך המיוחדת שלך״

איילת, אמא

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״אני מנסה לתפוס את המקום שלו, אבל לא מוכנה לזה לנצח. חסר לי בן הזוג שלי, בכל דבר. יש לפנינו בור, תהום שנפערה"

גלי, אשתו

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״הוא עדיין בעזה. זה נטל כבד מדי לשאת. זה שינה את החיים. אני בן 85, ואני לא חושב שתהיה לי נחמה"

גיל פרץ, סבא

״בלילות את נרדמת מתשישות, בבוקר, לאלץ את עצמך לקום לעוד יום שמתן לא בבית, זה נורא. הלב שלי נשבר״

עינב, אמא

״באיזה תנאים הם שם? יש להם בגדים? מתנהגים אליהם כמו לבני אדם? כל ביס גורם לי אשמה כי אני לא יודעת אם הם אוכלים״

סילביה, אמא

״הבנות שואלות כל הזמן - 'מתי אבא חוזר? מתי הרעים משחררים אותו?' הן קמות בלילה ושואלות איפה הוא"

סילביה, אמא

"בגיל 85 חשבת שראית כבר הכול, חשבת שביתך הוא המקום הבטוח ביותר. מעולם לא הסכמת להתפנות. אמרת 'ניר עוז זה הבית ואני לא עוזב את ביתי'. 'הצבא שומר עליי ועל אמא', אמרת, 'אל תדאגי'ֿ״

רוית, הבת

כולנו שבורים, מתגעגעים אליו כל יום. עברנו את השואה, את מלחמת יום כיפור, וזה הכי גרוע. בר, אל תישבר. תהיה חזק״

פאינה ומיכאל, סבא וסבתא

״תעשו משהו, בבקשה. אני רוצה שתשחררו את אמא. אני נקרעת מבפנים, הלב כואב לי. אני רוצה אותה בחזרה. היא החיים שלי"

יעל, בתה

״תילחמי עליי, אני לא רוצה למות במנהרות״

עופר לבתו סהר לפני שחרורה מהשבי

״אנחנו מתוסכלים וחרדים, אבל אין לנו פריבילגיה לא לפעול או לעשות. התחושות מעורבות, בין אופטימיות זהירה לייאוש״

נדב, בנו

"אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא לשחרור כל החטופים, ומצירים על כך שאזרחים תאילנדים תמימים נפגעו בעימות ובמלחמה שאין להם כל קשר אליהם״

אסנת פרי, יו״ר קיבוץ ניר עוז

״אנחנו רואים המון אבאים, רק לא את אבא שלנו״

נווה ויהל שוהם, ילדיו

״ראיתי את סרטון החטיפה בפחד נוראי, ראיתי אותו כפות בטנדר עם עיניים מכוסות. זה היה כאילו זרקו עליי שמיכה שחורה״

מלכי, אבא

"המשפחה שלנו חזקה, היא תיבנה מחדש. לא נהיה אותו דבר, אבל נרים את עצמנו ונחזור להיות משפחה מאושרת, רק קודם שיוסי ואלי יחזרו אלינו"

שרון שרעבי, אח

״תודה שדאגת לי ושהיית לצידי. תמכת, הקשבת, אפילו העלית חיוך בתקופה הקשה. אני מבטיחה שאעשה הכול כדי להחזיר אותך ואת אחיך״

נועה ארגמני, הוחזקה עם יוסי בשבי

״לא נפסיק להיאבק עד שהגופה תחזור, עד שכולם יחזרו. עד עכשיו קשה לי להאמין שזה מה שקרה. עדיין יש איזושהי תקווה״

אלי, אבא

״היינו צריכים לייצר יותר שותפות, יותר אמון. יש הזדמנות אדירה להפוך את החברה הבדואית לחלק, ואם זה לא יקרה עכשיו, זה לא יקרה לעולם"

פואד אלזיאדנה

״אני מדמיינת שאת במנהרה, בחושך, מחכה שנציל אותך. מפוחדת אבל מתפקדת, עושה הכול כדי לשרוד״

שי אלבג, אחות של לירי