דניאלה שירתה כתצפיתנית בבסיס נחל עוז. היא גדלה בפתח תקווה להורים אורלי ורן, אחות גדולה לנועם. היא נולדה בשם דניאל, ולאחר שנחטפה הוסיפו הוריה את האות ה'.

בתיעוד החטיפה שלה היא נראית מדדה וקופצת על רגל אחת בעודה מוכנסת לג'יפ המחבלים. ככל הנראה היא נפצעה ברגלה מירי או מרסיסים במהלך המתקפה על המיגונית. כעבור 112 ימים בשבי בעזה פרסם חמאס סרטון שבו היא הופיעה לצד החטופות קרינה ארייב ודורון שטיינברכר.

בין הדברים שאמרה בתיעוד, שככל הנראה הוכתבו לה על ידי שוביה: "אני לא צריכה שום אוכל, שום כסף, שום בגדים, שום כלום. רק שתחזירו אותנו הביתה בחיים". למשפחתה אמרה:"אני מאוד-מאוד מתגעגעת אליכם ואוהבת אתכם. אמא, אבא, נוני, רועיקו, אני מבקשת שתהיו חזקים ותעשו כל מה שאתם יכולים כדי להחזיר אותי הביתה כל עוד אני עדיין בחיים".

גלבוע מנגנת על פסנתר, שרה וכותבת, וחולמת להיות זמרת. בתיכון היא למדה במגמת מוזיקה וסיימה את לימודיה בהצטיינות. בבית הספר הכירה גם את בן זוגה רועי דדון. משפחתה עברה לבית חדש סמוך לטבח, והבית תוכנן ועוצב כך שיהיה מקום לפסנתר כנף עבור דניאלה, אך היא עדיין לא הספיקה לנגן עליו.

ב-25 בינואר 2025, אחרי 477 ימים בשבי חמאס, דניאלה שוחררה בפעימה השנייה בעסקת חטופים לצד שלוש מהתצפיתניות שנחטפו גם כן - קרינה ארייב, לירי אלבג ונעמה לוי.

‍