עידן גדל בטנאפליי שבניו ג'רזי, ובגיל 18 עלה לישראל והתנדב לשירות צבאי בחטיבת גולני. הוא התגורר בבית סבו וסבתו בתל אביב, ובקיבוץ חצור שאירח את גרעין החיילים שאיתו עלה. הוא בנם של יעל ועדי, אח בכור למיקה ורועי. בתיכון הוא היה שחיין מקצועי ונהנה מספורט אתגרי.

בשבת של 7 באוקטובר הוא לא היה חייב להישאר בבסיס, משום שאימו יעל הייתה בביקור בארץ וכחייל בודד היה זכאי לחופשה מיוחדת כדי להיות איתה. אבל הוא בחר להישאר בסוף השבוע כדי שנטל השמירות לא ייפול רק על חבריו.

כשהחלה המתקפה הוא הספיק לדבר עם אימו, לספר לה שרסיס פגע בקסדה שלו ושהוא בסדר. 421 ימים מחטיפתו, חמאס פרסם סרטון שלו שבו הוא אומר, ככל הנראה כפי שהורו לו שוביו: "הגיע הזמן לשים סוף לסיוט הזה. כל יום מרגיש כמו נצח כאן, והכאב מבפנים גדל מיום ליום". הוא נראה מוריד את ראשו, מכה על ברכיו ואומר: "הפחד שלנו בשיאו, אנחנו מתים אלף פעם בכל יום שעובר ואף אחד לא מרגיש אותנו".

‍